<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שופטים</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ועשיתם לו כאשר זמם [דברים י"ט]. אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונש עונש. דבר אחר ועשיתם לו כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין לא הרגו נהרגין.
על פי שנים עדים או שלשה עדים וגו' [דברים י"ז]. וקשה דלאחר כך אומר הפסוק [שם י"ט] על פי שני עדים או על פי שלשה עדים ולמה שינה הפסוק את לשונו. וי"ל במסורת הגדול כתב וזה לשונו זוגי בר סיפרי שהאחד יתור אות וחסר מילה וכן זוגו חסר אות ויתור מילה. וזהו פירושו דהכא על פי שנים עדים או שלשה עדים זהו יתור אות מ' דשנים דה"מ למיכתב שני, וחסר מילה פירוש היה לו לכתוב או על פי שלשה, וכן זוגו הוא (במותו) [באותו] ספר ובאותו פרשה והוא להפך פי' חסר אות מ' דלא כתב כי אם על [פי] שני וה"ל למיכתב שנים כבתחילה, והוא יתור מילה כי לשם כתב אומר על פי שלשה. ודוגמתו אחד מן הזוגים הוא בספר שמות, וזהו בפרשת תצוה הוא אומר (שמות כ"ח כ"א) תהיין לשני עשר שבט זהו יתור מילה וחסר אות, יתור מילה פי' תהיין וחסר אות מ' דשנים עשר שבט, ובפרשת פקודי באותו ספר הוא בן זוגו להיפך (שמות ל"ט י"ד) איש על שמו לשנים עשר שבט ושם חסר מילה דתהיין, ויתור אות לשנים עשר דה"מ למיכתב לשני עשר, ועוד איכא שתי זוגות בשני ספרים אחרים. ועתה ק"ק למה דברה התורה בלשון הזה. ונראה כדי ללמדינו שלפעמים שהמילה קצת קצרה ואין נפקותא בזה כי קאי אלעיל או אלבתרי' ודרך מקראות לדבר כך בתורה ובנביאים ובכתובים כמו (תהלים ל"ח ב') אל באפך תוכיחני ובחמתך תייסריני אינו רוצה לומר שבחמתך תייסריני ח"ו, אלא הוא קאי אלעיל על דרישיה דקרא כלומר אל באפך תוכיחיני וכן אל בחמתך תייסרני. וכן הכא בפרשת פקודי לא כתב תהיין כי הוא סומך וקאי על פרשת תצוה דכתב תהיין. ועוד לימדך דשנים עשר ושני עשר לשון ומשמעות אחד הוא, וכן הכא בפרשת שופטים כתב לבסוף אומר על פי שלשה לגלות לנו דהראשון נמי ר"ל על פי שלשה, ועוד לימדך דשנים עדים ושני עדים חדא מילה הוא ודו"ק.
<h2>דף ו.</h2>
פירוש בעד יחיד. על פי שנים עדים וגו' [דברים ט"ז]. בגמרא בפ"ק דמכות [ה' ע"ב] א"ר עקיבה אם מתקיים העדות על פי שנים כ"ש שמתקיימת על פי ג', שלשה למה נאמר, אלא להקיש ג' אל שנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה, אף ג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה, ומניין אפי' מאה ת"ל עדים. פי' רשב"ם דווקא כשנכנסו להעיד אז נעשו עדים, ואם יש אחד מהן קרוב או פסול עידותן בטילה, אבל אם נכנסו לראות ולא נתכוונו להעיד לא, דקיימא לן הלכה כרב נחמן דאמר שיילינן להו אי למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו [וכו'] דא"כ מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג הנפש.
<h2>דף ו:</h2>
לא יומת על פי עד אחד [דברים ט"ז]. למה נאמר והלא כבר נאמר על פי שנים הא על פי עד אחד לא יומת, אלא להביא כל שאר המומתין שיהו כסדר הזה. וזהו בניין אב לכולן ובגמרא מפרש דבא הכתוב ללמד דעדות מיוחדת פסול לדיני נפשות וקרא אחד אחד קאמר. וכן פסק. ותניא נמי הכי הרי עדים שראו בא' שהרג את הנפש אחד מחלון זה וא' מחלון אחר אין מצטרפין בזמן שאין רואין זה את זה ואם המותרה והמ(ו)תרה אין רואין אותן אין מצטרפין. וכן פסק שלא להמית הרוצח בעדות מיוחדת, וכדאמר רבה.
<h2>דף י.</h2>
ד"א לא תטע לך אשירה [דברים ט"ז] בגמרא וכן פסק כל המעמיד דיין עם הארץ לוקה, שנא' שופטים ושוטרים וסמיך ליה לא תטע לך אשירה וגו'. ד"א מכאן פסק כל המעמיד תלמיד שאינו הגון לוקה משום לא תטע לך וגו' שבית המדרש הוא כמזבח ומכפר על לומדיה, ומעמיד תלמיד שאינו הגון הרי הוא כאשירה.
<h2>דף כב.</h2>
דורשי רשומות, סמך פרשה כי תצור לפרשת כנענים ז' עממים דאמרה תורה [דברים כ'] לא תחיה כל נשמה לפי שכנען סירס נח ומנעו מלעשות פרי. ולכך הזהיר את ישראל שלא להחיות את הכנעני והזהירן שלא להשחית עץ עושה פרי. וזהו כי האדם עץ השדה וגו' כלומר מן האדם שנענש כנען על שסירס נח שנארר לפי שמנעו מלעשות פרי אתה לומד עונש המשחית וכורת עץ עושה פרי.
